אוכלוסיות מיוחדות
התמודדות עם טראומה באמצעות DvT
ב-DvT המטופל מכיר ומתנסה באימפרוביזציה באווירה משחקית ומוגנת. חוויית החופש והמשחק, שהרבה פעמים חסרה או מצומצמת בעולמם הפנימי של נפגעי טראומה, היא זו המאפיינת את הקשר הטיפולי הייחודי הנרקם בטיפול במודל ה-DvT.
החשיפה המדודה של המטופל לחוויה הטראומטית באמצעות הדרמה, מאפשרת פעולה כפולה של הצפת הטראומה - חוויות החרדה ואובדן השליטה מחד, ומאידך טיפול הדרגתי בהווייתם הרגשית עד להשגת דסנסיטיזציה (הקהיית עוצמת הרגשות) ותפקוד פיזי ונפשי מספק יותר.
דרך התהליכים הקבוצתיים או הפרטניים ב-DvT, המטופל למעשה חווה מחדש תחושות של גמישות מנטלית ושליטה על גופו, הבעתו הרגשית וקשריו הבינאישיים.
הטיפול ב-DvT אפקטיבי במיוחד לעבודה עם נפגעי טראומה, מאחר והמודל פונה לאפיקי הבעה לא ורבאליים, עושה שימוש בטכניקות הרחקה, חזרה ומשחקיות בזמן החשיפה והדסנסיטיזציה לטראומה, ומעגן את החוויה ב'כאן ועכשיו'.
במהלך הטיפול, המטופלים מלמדים את עצמם להיפתח מחדש אל עצמם ואל העולם, להתקרב אל אחרים ולשתף אותם בעולמם הפנימי.
DvT בעבודה עם נוער בסיכון
האתגר בעבודה עם גיל ההתבגרות היא במפגש עם מי שכבר אינם מוגדרים ומתנהגים כילדים, אך עם זאת עדיין לא כמבוגרים. פעמים רבות המתבגרים מסתכלים לאחור בערגה וקדימה בחרדה - הם כבר לא רוצים להיות ילדים אבל גם לא ממהרים להיפרד מהילדות.
הם מאד רוצים להיות מבוגרים אך לא ממהרים לשאת באחריות הכרוכה בכניסה לעולם זה. הם מתקשים לעמוד בקצב השינויים הפיזיים, ההורמונליים והרגשיים שהם עוברים, ומרגישים שלא מבינים אותם.
הם מתמרדים כנגד הסמכויות, הגבולות והאחריות שבעולם המבוגרים, ותפקידנו כמטפלים וכבוגרים הוא לאפשר להם להילחם ולשרוד את המאבק תוך הצבת גבולות מאפשרים.
נוער בסיכון נמצא בקצה של הסקאלה הזאת.
לרוב הנערים חוו חוויות לא טובות בילדות, בעיקר מול מבוגרים, ברמה של פגיעה ממשית או הזנחה.
בקבוצות של נוער בסיכון ובטיפולים פרטניים, אנו נכנסים לעולם משחקי-ייצוגי בו אנחנו כמטפלים לא מציבים את עצמנו מעל הנערים, אלא קשובים לרמת הקירבה והחשיפה לה הם מסוגלים בו ברגע, ומתוך כך אנו מאפשרים להם חוויה מתקנת של קשר בינם לבין עצמם ובינם לבין אדם בוגר - במרחב משחק חופשי, המחבר אותם לכוחות של משחקיות, דמיון ויצירה שכנראה נחסמו בילדותם.
נוער בסיכון משתוקק למגע רך ולמבט מתפעל, לצד גבולות ברורים שיעזרו להם להבין את חוקי העולם. הם מחפשים מבוגר שיהיה מבוגר, אבל שיסתכל להם בגובה העיניים ולא מעליהם. שתהיה מולם דמות המאפשרת להם להרגיש בטוחים בתקופת החיים הקריטית הזו, בה רוב המתחולל סביבם ובתוך גופם - הוא מחוץ לשליטתם.
השימוש במרחב המשחק ב-DvT מאפשר בדיוק את זה: מפגש משחקי ומהנה בתוך מרחב מוגדר שבתוכו הם פוגשים את המבוגר, את חבריהם לקבוצת השווים ואת עצמם, ובתוך המרחב הזה יש מקום לכולם, כל עוד מקיימים את גבולות המרחב.
DvT עם אוכלוסיית הרצף האוטיסטי
ילדים, נוער ומבוגרים המאובחנים עם ASD לוקים בהתפתחות היכולות התקשורתיות והחברתיות שלהם.
לרוב זה מתאפיין בקושי ביצירת קשר עם האחר, הכרה בנפרדות של האחר, צמצום ביכולת לבטא בצורה מספיק מובנת את עולמם הפנימי החוצה והתכנסות בתוך עולמם הפנימי, תוך חוויית קושי ומצוקה במרחב החברתי. האתגר הטיפולי הוא בהתהוות הקשר עם המטופל, בהגשמת המטפל/האחר כישות עצמאית ונפרדת בקשר עם המטופל.
מטרות הטיפול הן פיתוח והרחבת היכולת של המטופל להיות בקשר עם האחר באמצעים שונים, ויצירת איזון עדין בין העברת המסר "אתה בסדר כמו שאתה", לבין ההתנסות באפשרויות נוספות ליצירת קשר עם האחר במרחב החברתי.
המטפלים במודל ה-DvT באוכלוסייה זו, הן בטיפולים פרטניים והן בקבוצתיים, חווים שפע של משחקיות, דמיון, יצירתיות וחיוניות במפגשים חופשיים אלו.
DvT והגיל השלישי
"בעיניי המפגש הבינאישי חיוני לקיום האנושי. בשביל המבוגרים איתם אני עובדת, מודל ה-DvT הוא הזדמנות לחוות חיוניות, חופש וזרימה במציאות חייהם המשתנה. במפגשים הטיפוליים עם בני הגיל השלישי שלקו באלצהיימר - העבר וההווה מתמזגים, חוויות החולי, האובדן והמוות משוחקים כחלק משגרת חייהם.
המפגש מאפשר באמצעות הבעה גופנית וקולית, דימויים ודרמה, למצוא משמעות ב'כאן ועכשיו'. בשבילי זו דרך להיפגש איתם ברגעים מרגשים של חוויה משותפת". (נועה הוכמן-שטרן MA, מוותיקות המכון, מטפלת ב DvT ודרמה תרפיסטית. השלימה את מחקרה האקדמי בטיפול ואבחון באמצעות DvT בחולי אלצהיימר).
הטיפול בבני ובנות הגיל השלישי במודל ה-DvT מאפשר חוויית נוכחות מלאה במפגש עם האחר ב'כאן ועכשיו' של מרחב המשחק. ה-DvT משתייך באופן מובהק לשיח הטיפולי החדש המבליט את הייחודי והמובחן בתרבות הזקנה, ומסתייג מהדגשת החולי, המוגבלויות וחוסר התקווה, המאפיינים את השיח הרפואי הישן.
טיפול DvT קבוצתי או פרטני מאפשר למטופל לחוות את משמעות חייו העכשווית בנוכחות אחרים. נושאים מכבידים כבדידות, חולי ואובדן מטופלים במרחב המשחק של ה-DvT, ונחווים בהקשר הרחב יותר של מפגש אנושי חי, ובתוך כך זוכים לנראות והקשבה מצד כל המשתתפים.
פעמים רבות המטפל מגויס על ידי המטופלים לשחק בתפקיד "מחולל החיים". בתפקיד זה המטפל מפנה את הזרקור הקבוצתי לרגעים המתהווים ב'כאן ועכשיו' בין המשתתפים ותומך בהיווצרות קשרים בינאישיים משמעותיים.
