אודות מרחב המשחק ומודל ה-DvT
"טרנספורמציות התפתחותיות"
מודל ייחודי בדרמה תרפיה, בו מטפל ומטופל נפגשים באלתור חופשי בדרמה ותנועה בתוך מרחב המשחק. המודל משלב משחקיות ומפגש בלתי אמצעי, מאפשר ביטוי רגשי באמצעות תנועה ודרמה ומייצר נוכחות הולכת וגדלה במפגש הטיפולי ובחיים.
המודל פותח ע"י ד"ר דייויד רייד ג'ונסון - ממייסדי תחום הדרמה תרפיה בארה"ב, פרופסור במחלקה לפסיכיאטריה באוניברסיטת ייל, מנהל מכון לטיפול בטראומה בניו-הייבן, קונטיקט, ומקדם הפרויקט המניעתי ALIVE להפחתת אלימות בבתי-הספר.
"הרגע הבא נולד מההתבוננות במתהווה"
במודל ה-DvT אנו מתבוננים במה שקורה ב'כאן ועכשיו' אך כל הזמן מחפשים את הדבר הבא, את הזליגה והרמז למה שעומד לקרות, שכבר מתהווה ומוכן שנתחיל לשחק איתו. הכלי העיקרי לעבודה והמטרה העיקרית הם הקשר בין המטפל למטופל: על מנת שיהיה קשר אמיתי, על המטפל להיות נוכח במלואו בתוך הקשר, עליו לעבוד עם מה שהמטופל מעורר בו בחוויה עצמה, ולא רק בהתבוננות מהצד.
"הבשורה היא הנוכחות המלאה של המטפל בתוך המפגש."
לפגוש, לשחק ולחוות יחד עם המטופל את הקשרים הבינאישיים שלו, ומתוך הקשר והחוויה המשותפת - להרחיב את אפשרויות המפגש. באמצעות המודל אנו מלמדים את המטפלים להתבונן.
לכאורה זה בסיסי ופשוט, אבל כאן מדובר על התבוננות פעילה - להתבונן במטופל ואז בעצמי.
מתוך ההתבוננות אנו מגיבים, חוזרים ומתבוננים בתגובת המטופל לתגובתנו וחוזר חלילה. בנקודה הזו מתחילה התנועה המחזורית וההדדית בין המטפל למטופל.
זו תנועה הדדית אך לא סימטרית, משום שכמטפלים אנו מתבוננים ולומדים לבחור בשבריר השנייה להגיב באותנטיות ובשירות המטופל. למעשה, התנועה ההדדית והא-סימטרית, אותה אנו מכנים "המעגלים הפנימיים", היא שחזור של תנועת הורה-ילד בינקות: כשההורה מחזיק את התינוק ושניהם משפיעים זה על זה מתוך התנועה המשותפת - זו ההדדיות. הא-סימטריות מובנית בתוך הקשר של מבוגר-ילד. כלומר, יצירת חוויה משותפת שכזו מחזירה את המטופל לזיכרונות חושיים-גופניים ראשוניים, ומשם מתחילים להיווצר קשרים חדשים, עם חוויות מתקנות ומעצימות.